תלמיד חכם

תַּלְמִיד חָכָם‎ • (talmíd khakhám) m (plural indefinite תַּלְמִידֵי חֲכָמִים‎)

1. scholar, learned man (literally, “disciple of a sage”)
   • a. 500 CE, Babylonian Talmud, Menachot 18a:

     ‏זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אָמַר אַשְׁרֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה חֲבִיבִין עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר‎‎

     The eyes of Rabbi Eleazar ben Shammua trickled with tears and he said, “Happy are you, learned men, to whom the words of the Torah are most beloved!”