שיבולת

From the root ש־ב־ל‎ (sh-b-l). Cognate with Akkadian 𒋗𒁍𒌌𒋾 (šubulta, “ear of wheat”), Arabic سَبَلَة‎ (sabala) and Aramaic שׁוּבַּלְתָּא/שִׁבַּלְתָּא‎ (šubbaltā/šibbaltā).

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ʃiˈbolet/

שיבולת \ שִׁבֹּלֶת • (shibólet, šibbṓleṯ) f (plural indefinite שיבולים \ שִׁבֳּלִים‎, singular construct שיבולת \ שִׁבֹּלֶת־, plural construct שיבלי \ שִׁבֳּלֵי־‎)

1. an ear of wheat
   1. a stalk of grain
   2. (botany) a spike
2. a shibboleth

• The plural construct form שִׁבֲּלֵי־‎, is also encountered (see Zechariah 2:14).

• שבולת שועל \ שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל‎ (shibólet shu'ál)

• → English: shibboleth
• → French: shibboleth

שיבולת \ שִׁבֹּלֶת • (shibólet, šibbṓleṯ) f (plural indefinite שיבולות \ שִׁבּוֹלוֹת‎, singular construct שיבולת \ שִׁבֹּלֶת־)

1. (biblical) a vortex, a flowing stream, a waterflood
   • Psalms 69:15, with translation of the King James Version:

     ‏אַל־תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל־תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּֽיהָ׃‎‎

     Let not the waterflood overflow me, neither let the deep swallow me up, and let not the pit shut her mouth upon me.