ניטל

Hebrew
Root
נ־ט־ל‎

Verb

ניטל \ נִטַּל • (nitál) (nif'al construction)

  1. to be taken away (from)

Conjugation
Conjugation of ניטל \ נִטַּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: להינטל \ לְהִנָּטֵל‎
  • action noun: הינטלות \ הִנָּטְלוּת‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first ניטלתי \ נִטַּלְתִּי‎ניטלנו \ נִטַּלְנוּ‎
second ניטלת \ נִטַּלְתָּ‎ניטלת \ נִטַּלְתְּ‎ניטלתם \ נִטַּלְתֶּם‎ניטלתן \ נִטַּלְתֶּן‎
third ניטל \ נִטַּלניטלה \ נִטְּלָה‎ניטלו \ נִטְּלוּ‎
present ניטל \ נִטָּלניטלת \ נִטֶּלֶת‎ניטלים \ נִטָּלִים‎ניטלות \ נִטָּלוֹת‎
future first אֶנָּטֵל‎נינטל \ נִנָּטֵל‎
second תינטל \ תִּנָּטֵל‎תינטלי \ תִּנָּטְלִי‎תינטלו \ תִּנָּטְלוּ‎תינטלנה \ תִּנָּטֵלְנָה‎1
third יינטל \ יִנָּטֵל‎תינטל \ תִּנָּטֵל‎יינטלו \ יִנָּטְלוּ‎תינטלנה \ תִּנָּטֵלְנָה‎1
imperative הינטל \ הִנָּטֵל‎הינטלי \ הִנָּטְלִי‎הינטלו \ הִנָּטְלוּ‎הינטלנה \ הִנָּטֵלְנָה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

ניטל \ נִטֵּל • (nitél) (pi'el construction)

  1. (archaic, transitive) to lift, raise
    • Isaiah 63:9, with Young's Literal Translation:
      בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם
      b'ahavató uvchemlató hú g'alám vay'nat'lém vay'nas'ém kol-y'mé olám
      In His love and in His pity He redeemed them, And He doth lift them up, And beareth them all the days of old

Yiddish

Etymology

Ultimately from Latin nātālis (“birthday [of Christ”), probably via an older form of a Romance language rather than a direct borrowing. Compare בענטשן‎ (bentshn); the semantics and likely dates of a bunch of such relatively essential terms being descended from Romance over Germanic suggests Yiddish may have a distant root in Jewish Vulgar Latin dialects, among other sources.

Noun

ניטל • (nitl) m, plural ניטלען‎ (nitlen)

  1. Christmas

Derived terms
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.