בלינד

Yiddish

Etymology

From Old High German blint, from Proto-Germanic *blindaz.

Adjective

בלינד • (blind)

blind (unable to see)
innocent, naïve

Declension

Declension of בלינד


predicative					בלינד blind
case	masculine	neuter			feminine	plural
case	masculine	indefinite	definite	post./nom.	feminine	plural
nominative	בלינדער‎ blinder	בלינד blind	בלינדע‎ blinde	בלינדס‎ blinds	בלינדע‎ blinde	בלינדע‎ blinde
accusative	בלינדן‎ blindn		בלינדע‎ blinde	בלינדס‎ blinds	בלינדע‎ blinde
dative	בלינדן‎ blindn		בלינדן‎ blindn		בלינדער‎ blinder

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.