תנים

Hebrew

Noun

תַּנִּים • (taním) m pl

  1. (rare) Alternative form of תנין‎
    • Ezekiel 29:3
      ‏דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדֹול הָרֹבֵץ בְּתֹוךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִֽנִי׃‎‎
      (please add an English translation of this usage example)
    • Ezekiel 32:2
      ‏בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גֹּויִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרֹותֶיךָ וַתִּדְלַח־מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרֹותָֽם׃‎‎
      (please add an English translation of this usage example)

References
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.