נדחה

Hebrew

Etymology
Root
ד־ח־ה‎

Mediopassive of דָחָה‎ (dakhá).

Verb

נִדְחָה • (nidkhá) (nif'al construction, active counterpart דָּחָה‎)

  1. to be postponed, to be delayed, to be put off

Conjugation
Conjugation of נִדְחָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: להידחות \ לְהִדָּחוֹת‎
  • action noun: הידחות \ הִדָּחוּת‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first נִדְחֵיתִי‎נִדְחֵינוּ‎
second נִדְחֵיתָ‎נִדְחֵית‎נִדְחֵיתֶם‎נִדְחֵיתֶן‎
third נִדְחָהנִדְחֲתָה‎נִדְחוּ‎
present נִדְחֶהנִדְחֵית‎נִדְחִים‎נִדְחוֹת‎
future first אֶדָּחֶה‎נידחה \ נִדָּחֶה‎
second תידחה \ תִּדָּחֶה‎תידחי \ תִּדָּחִי‎תידחו \ תִּדָּחוּ‎תידחינה \ תִּדָּחֶינָה‎1
third יידחה \ יִדָּחֶה‎תידחה \ תִּדָּחֶה‎יידחו \ יִדָּחוּ‎תידחינה \ תִּדָּחֶינָה‎1
imperative הידחה \ הִדָּחֵה‎הידחי \ הִדָּחִי‎הידחו \ הִדָּחוּ‎הידחינה \ הִדָּחֶינָה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.