הוליד

to-infinitive: לְהוֹלִיד ‎
action noun: הוֹלָדָה ‎

Hebrew

Root
י־ל־ד‎

Causative of ילד‎ (yalád), from the root י־ל־ד‎ (y-l-d).

הוֹלִיד • (holíd) (hif'il construction)

To sire, to father, to beget.
- Genesis 25:19, with translation of the King James Version:
  ‏וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק׃‎‎
  v'éle toldót yitzkhák ben-avrahám avrahám holíd et-yitzkhák:
  And these are the generations of Isaac, Abraham's son: Abraham begat Isaac:

Conjugation of הוֹלִיד (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהוֹלִיד‎ action noun: הוֹלָדָה‎
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הוֹלַדְתִּי‎		הוֹלַדְנוּ‎
	second	הוֹלַדְתָּ‎	הוֹלַדְתְּ‎	הוֹלַדְתֶּם‎	הוֹלַדְתֶּן‎
	third	הוֹלִיד	הוֹלִידָה‎	הוֹלִידוּ‎
present		מוֹלִיד‎	מוֹלִידָה‎	מוֹלִידִים‎	מוֹלִידוֹת‎
future	first	אוֹלִיד‎		נוֹלִיד‎
	second	תּוֹלִיד‎	תּוֹלִידִי‎	תּוֹלִידוּ‎	תּוֹלֵדְנָה‎¹
	third	יוֹלִיד‎	תּוֹלִיד‎	יוֹלִידוּ‎	תּוֹלֵדְנָה‎¹
imperative		הוֹלֵד‎	הוֹלִידִי‎	הוֹלִידוּ‎	הוֹלֵדְנָה‎¹
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.