בתולים
Hebrew
Noun
בְּתוּלִים • (b'tulím) m pl (plural construct בְּתוּלֵי־)
Declension
Declension of בְּתוּלִים
| Number | Isolated forms | With possessive pronouns | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| State | Form | Person | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||||
| plural | indefinite | בְּתוּלִים | first | בתוליי \ בְּתוּלַי | בְּתוּלֵינוּ | ||
| definite | הַבְּתוּלִים | second | בְּתוּלֶיךָ | בתולייך \ בְּתוּלַיִךְ | בְּתוּלֵיכֶם | בְּתוּלֵיכֶן | |
| construct | בְּתוּלֵי־ | third | בְּתוּלָיו | בְּתוּלֶיהָ | בְּתוּלֵיהֶם | בְּתוּלֵיהֶן | |
This article is issued from
Wiktionary.
The text is licensed under Creative
Commons - Attribution - Sharealike.
Additional terms may apply for the media files.