אש

From Proto-Semitic *ʾiš- (“fire”).

אֵשׁ • (esh) f (plural indefinite אִשִּׁים‎, singular construct אֵשׁ־, plural construct אִשֵּׁי־‎) [pattern: קֵטֶל]

1. (usually uncountable) Fire, a fire, a flame.
   • Exodus 3:2

     וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה׳ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׃‎

   • אבינו מלכנו

     אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ.‎

• The plural אִשִּׁים‎ (ishím) is not used in Modern Hebrew.

• דְּלֵקָה‎ f (d'leiká, “conflagration”)
• מְדוּרָה‎ f (m'durá, “controlled fire in the open air, bonfire”)
• שְׂרֵפָה‎ f (s'refá, “uncontrolled fire, conflagration”)

• H784 in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979

• אש‎ on the Hebrew Wikipedia.Wikipedia ^he